מדם ליבי

שירה בצעירותה

כל יום אני נתקלת בכתבה שעוסקת בנושא הפרעת קשב וריכוז, וכמעט כל יום אני רואה שמישהו כותב שהפרעת קשב היא המצאה. שאין באמת דבר כזה.

למה רק לקרוא שוב ושוב את אותו דבר?
היום אני רוצה לספר לכל המומחים והחוקרים שהגיעו למסקנה הזאת, לכל ה'פרופסורים' שהכל הלך להם בקלות כל החיים, לכל ה'דוקטורים' שרק הסתכלו על המבחן וקיבלו ציון 100, מה זה אומר הפרעת קשב ולקויות למידה.

היום אני אישה בת 40, אמא ובעלת עסק. היום במבט לאחור אל הילדה שהייתי אני רוצה לספר לכל אותם מומחים, אלו מחירים "האין הפרעה הזאת" גרמה לי לשלם כשהייתי ילדה. אלו מחירים משלמים הילדים, הנערים וגם הבוגרים.

כשאני הייתי תלמידה, לא דיברו על הפרעת קשב. כן התנהל כבר שיח על לקויות למידה, אבל עדיין לא היה טיפול תרופתי. או שהיה ממש בחיתוליו. למזלי יש לי הורים מדהימים שהבינו את הקושי שלי, היו לי מורים פרטיים והרים של מוטיבציה ללמוד ולהצליח.

עם ההצלחה בשנות לימודיי שילמתי מחירים כבדים. הדימוי העצמי שלי נפגע מאוד ולקח לי 20 שנה ויותר לבנות אותו בחזרה.
שני עשורים נדרשו לי להבין ולהאמין שאני מוצלחת וחכמה.  שאני מסוגלת לקבל ציונים גבוהים.
שני עשורים להבין שאני לא צריכה לחיות עם כאבי בטן, חרדות, פחדים והימנעות. כל יום אני מודה על שהגעתי לתחום הנטורופתיה, שאני יכולה לאבחן, לטפל, לעזור, למנוע כל כך הרבה תופעות, כאבים ובעיות.

כל מה שתארתי ועבר עלי, גם המטופלים שלי חווים.

אני יודעת בודאות שיש קשר אדיר בין הגוף והנפש, שיש קשר ישיר בין הפרעת קשב לא מאובחנת וקשיים אוביקטיביים לבין חרדת מבחנים וותסמונת המעי הרגיז.

אם היה אבחון להפרעת קשב בזמני, אם הוא היה נפוץ ומקובל כמו שהוא היום, אם היה נפוץ גם הטיפול התרופתי, כנראה שהיו נחסכים ממני לא מעט מהכאבים והמחירים ששילמתי.

אני תומכת נלהבת ובעד הטיפול הטבעי ולמצות את הטיפול הטבעי. אני עוזרת להמון ילדים באמצעות פרחי באך. התמציות עוזרות לטפל בחרדות ופחדים, ומעלות את המוטיבציה והביטחון העצמי.
אני לא חושבת שכל אחד שמאובחן צריך בהכרח טיפול תרופתי, אבל כן הבנתי מה יכול לעשות שילוב של השניים.
אחד הדברים שנשבעתי לעצמי, שהילדים שלי לא יעברו את מה שאני עברתי. 
שנים שנלחמתי והתעקשתי לטפל רק בדרכים טבעיות, עד שראיתי את ההבדל, את ההצלחות והתועלות.

בעיני, רק מי שחווה את ההפרעה והקושי האלה יודע להגיד מה אמיתי ומה לא, מה עובר עליו, מה עובד לו ומה עוזר לו.
ולא, ההחלטה היא לא של אותו דוקטור או פרופסור שהכל הלך לו בקלות. העובדה שהוא חוקר את הנושא, לא בהכרח הופכת אותו למומחה. בעיני אין חכם כבעל ניסיון. הייתי שמחה לראות יותר ענווה ופחות כותרות שאין דבר כזה הפרעת קשב.
חוקרים את התחום? רדו אל השטח, דברו עם הילדים והבוגרים. הקשיבו למה הם חווים ורק אז תוכלו לפרסם כתבות אותנטיות ונוגעות.

ממני,
אחת שיודעת.

4 מחשבות על “מדם ליבי”

  1. שירה יקרה, מבינה מצויי על מה את מדברת. גם אני הייתי בהפרעות לא מאובחנות כי היתה חוסר מודעות אז. גם אני הייתי עם שיעורים פרטיים מכיתה א וגם לי זה פגע בדימוי העצמי. כשהגעתי למכינה לתואר ראשון כבר הייתי בוגרת. חכמה . המורה לאנגלית למזלי קלטה אותי ואמרה לי יש לך בעית קשב לכי לאסחון. את. האבחון עשיתמ לפני התןאר הראשון. הרגשתי כמו אותה ילדה בת 5 . אחרי שנים כשקראתי את האבחון שלהם ואת ההמלצות התחברתי לדיוק. הם כתבו שם בדיוק מה הבעיה. בשביך הבעיה הזו לא הייתי צריכה רטלין או תרופות. הבעיה היתה רגשית לחלוטין. לכן אני מאמינה שאבחון של אדם מקצועי הוא הצעד הראשון. וטיפול רגשי מי כמוך יודעת לטפל מתוך הכאבים הפרטיים שלך ומתוך ההבנה בפנימיות האדם. כתבת יפה

  2. חוה לוי - בלוגרית פנאי וצרכנות נבונה

    מזדהה עם דברייך ועם הכעס שבך – למרות שהפרעת הקשב שלי היא מינימלית – זכור לי הסבל והרגשת הערך הנמוכה – עד שטיפלתי בשיטות אלטרנטיביות והיום אני שלווה ורגועה.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוגו של וואטסאפ
דילוג לתוכן