זה שיר פרידה

מהרגע שהוא פרץ לחיי היו לנו לנו יחסי אהבה-שנאה. בכל הופעה חודשית שלו חיכיתי שילך ולא יחזור, שיתן לי מנוחה מהכאב ומאי הנוחות. שלא יהיה לי שיקול אם ללכת לטיול, לחוף הים או לבריכה. שלא אצטרך לחשב חישובים, מתי הוא מתחיל, מתי הוא מסתיים ולוודא שיש לי בתיק כל מה שצריך. רק למקרה ש…

יום אחד,  בלי הכנה מוקדמת הוא מתחיל שלא להגיע. פעם כן, פעם לא, ממש משחק מחבואים.
ניסיתי דיקור והומאופתיה והוא בשלו. לא מראה את פרצופו.
פתאום נוחתת ההבנה שמשהו קורה, שמשהו משתנה. בגדים שהיו גדולים ורפויים הפכו קטנים ונצמדים לגוף. בהתחלה האשמתי את מכונת הכביסה שהיא מכווצת והורסת את הבגדים.
פתאום אני שמה לב שהבטן השטוחה נעלמה, שחם יותר ואני כבר לא סובלת מקור ושכנים חדשים הגיעו לשכונה – דכדוך ועצבנות.

קודם הגיעו ההלם והתדהמה, ואחריהם האבל. ואז הגיעה ההבנה שאין ברירה וצריך לשנות גישה.
החלטתי לקבל את השינוי בברכה. היתרונות במצב החדש שכבר לא כואב ומציק, אין צורך לחשב חישובים ואני חופשיה לעשות הכל בכל זמן בחודש. אמנם קצת כואב בלב, ואני בכלל עוד ילדה שפתאום התבגרה וצריכה להכיר את עצמה מחדש. מתברר שגם הסביבה צריכה להתרגל לראות אותי כבר לא רזה ושדופה.

גם הפעם גיליתי שהכל פתיר והכל אפשרי. גם הפעם טיפות הבאך באו לעזרה והחליפו את הדכדוך בשמחה ואת העייפות במוטיבציה. כל כולי כבר בתוך השינוי, לומדת לחיות עם המתנה החדשה שנכנסה לחיי. 
הפוסט הזה מוקדש לכל הנשים שמצאו את עצמן בין לילה במציאות אחרת – קלפי המשחק אמנם השתנו ואין דרך חזרה, נשאר לנו רק להביט קדימה.