מאמרים

אחד הדברים הראשונים שאני עושה עוד בשלב שיחת האבחון הטלפונית הראשונית עם מטופלים, בין אם פנו אלי עם תלונה ממקור רגשי ובוודאי אם נלווים אליה גם סימפטומים פיסיים, הוא לבקש מהם בדיקות דם עדכניות. פעמים רבות אני שומעת באוזן את ההשתאות ולא אחת שואלים אותי "אבל למה בעצם את צריכה את זה? זה רק רגשי.." […]

העין קופצת, היד זזה מעצמה, הכתפיים מתכווצות והפנים מתעוותות… נעים להכיר, טיקים או בשמם המקצועי, תגובות לא רצוניות של השריר. העין קופצת, היד זזה מעצמה, הכתפיים מתכווצות והפנים מתעוותות… נעים להכיר, טיקים או בשמם המקצועי, תגובות לא רצוניות של השריר. זו תופעה אשר יכולה להופיע כבר משלב הילדות ולנבוע מסיבות שונות, החל מתופעת לוואי מתרופה

כששואלים אותי מה אני הכי אוהבת בעבודה שלי והאם הייתי עושה את אותו הדבר, ללא עלות, לו היו לי מיליון שקלים בבנק? התשובה היא לגמרי כן! לפעמים בעלי לא מבין איך אני עובדת ביום, בערב, בסוף השבוע ועדיין מתמלאת מכל מקרה בהמון אנרגיה. אז התשובה היא פשוטה – אני אוהבת לפצח אתגרים. להרכיב את הפאזל

כל יום אני נתקלת בכתבה שעוסקת בנושא הפרעת קשב וריכוז, וכמעט כל יום אני רואה שמישהו כותב שהפרעת קשב היא המצאה. שאין באמת דבר כזה. למה רק לקרוא שוב ושוב את אותו דבר? היום אני רוצה לספר לכל המומחים והחוקרים שהגיעו למסקנה הזאת, לכל ה'פרופסורים' שהכל הלך להם בקלות כל החיים, לכל ה'דוקטורים' שרק הסתכלו

נגיף הקורונה תפס את כולנו לא מוכנים. בבת אחת העולם כולו נעצר. בבת אחת הכל השתנה – השגרה שהכרנו, ההרגלים שסיגלנו, קשיים ובעיות שהצלחנו לפתור ולשים מאחורינו או כאלה שהיינו בתהליך של ריפוי מהם. במשך חודשיים היינו בבית, בהתחלה בהלם ולאט לאט הבנו שצריך לבחון את המצב וליצור מציאות חדשה. בדבר אחד אין ספק, והוא

בשנים האחרונות מגיעים אלי לקליניקה מטופלים במירוץ, בזמן האחרון זה בולט עוד יותר. אנשים שנמצאים במירוץ מתמיד, על בסיס יומיומי ואפילו שעתי. רצים לעבודה, מהעבודה לבית ולילדים, רצים בעבודה כדי להתקדם ולהשיג, רצים בתוך הבית כדי להספיק את כל המשימות והמטלות, רצים עם הילדים בין חוגים ופעילויות, וגם לרופא, למטפל ולמאבחן כשצריך.אנחנו כל הזמן בריצה,

החורף כאן ואי אפשר לפספס שהשנה הוא הגיע במלוא עוצמתו ועם כל מה שיש לחורף 'אמיתי' להציע. בדרך כלל החורף הישראלי הוא חורף 'בקטנה', לא זכור לי חורף עם כל כך הרבה ימים גשומים, כבר הרבה זמן. הסערות, הסופות, השטפונות וההצפות נראים כמו חורפים שקורים במדינות אחרות. יש אנשים שאוהבים את החורף. הם פורחים בו,

זה פוסט פרידה, זה סוף של תקופה ארוכה והתחלה של תקופה חדשה. מהרגע שהוא פרץ לחיי היו לנו לנו יחסי אהבה-שנאה. בכל הופעה חודשית שלו חיכיתי שילך ולא יחזור, שיתן לי מנוחה מהכאב ומאי הנוחות. שלא יהיה לי שיקול אם ללכת לטיול, לחוף הים או לבריכה. שלא אצטרך לחשב חישובים, מתי הוא מתחיל, מתי הוא

איך הופכים בילוי בים ובבריכה לכיף משפחתי? מטפלים בפחד מהמים. הילדים משתחררים מהפחד ומתחילים להינות במים. כמה פעמים יצא לכם להגיע לים, לבריכה או לפארק מים ולראות ילד או ילדה בוכים ליד קו המים? כמה פעמים יצא לכם לראות הורים מנסים לעזור להתגבר? לשכנע להכנס, לשכנע שכיף במים?כמה פעמים הרגשתם את חוסר האונים שלהם?כמה פעמים הזדהיתם

כשכאבי הבטן הפסיקו לנהל לי את החיים וקרבו אותי לשליחות שלי כאבי בטן באופן קבוע, מעי רגיז ודרך אחת שהובילה ממשרה כשכירה למטפלת מומחית במעי הרגיש. עד לפני עשור, כאבי הבטן היו מנהלים אותי ומחליטים בשבילי. לא יכולתי לעשות שום דבר, לנסוע לשום מקום, אפילו להזמין משהו במסעדה מבלי לקחת אותם בחשבון. באופן כללי אפשר